Poetry International Poetry International
Poem

Dahlia Ravikovitch

הבגד

Het gewaad

Weet je, zei ze, ze hebben een gewaad van vuur voor je gemaakt,
Weet je nog hoe Jasons vrouw in haar kleren verbrandde?
Het was Medea, zei ze, Medea die het haar allemaal aandeed.
Ze zei: je moet voorzichtig zijn.
Ze hebben een gewaad voor je gemaakt, fonkelend als sintel
Gloeiend als kolen.

Ga je het dragen? zei ze. Je moet het niet dragen.
Het is de wind niet die je hoort,
Het is het gif dat doorsijpelt.
Je bent niet eens een prinses, wat kan jij Medea doen?
Je moet de geluiden goed onderscheiden, zei ze,
Het is de wind niet die daar fluit.

Weet je nog die keer, zei ik haar, toen ik zes was?
Mijn haar was met shampoo gewassen en ik ging zo de straat op.
De geur van shampoo volgde mij als een wolk.
Daarna werd ik ziek van de wind en de regen.
Ik wist toen nog niet hoe je Griekse tragedies moest lezen,
Maar de geur van parfum bleef hangen en ik was heel ziek.
Nu weet ik dat het een onnatuurlijk parfum was.

Hoe moet het nu, zei ze, ze hebben een brandend gewaad voor je gemaakt.
Ze hebben een brandend gewaad voor me gemaakt, zei ik, dat weet ik.
Wat sta je daar zo, zei ze, je moet voorzichtig zijn,
Weet je niet wat het is, een brandend gewaad?

Dat weet ik wel, zei ik, maar niet hoe ik voorzichtig moet zijn.
Die parfumgeur brengt me in de war.
Ik zei: niemand hoeft het met mij eens te zijn,
Ik heb geen vertrouwen in Griekse tragedies.

Maar het gewaad, zei ze, het gewaad staat in vlam.
Wat zeg je, schreeuwde ik, wat zeg je?
Ik draag helemaal geen gewaad, ik ben het zelf die brandt.

הבגד

אַתְּ יוֹדַעַת, הִיא אָמְרָה, תָּפְרוּ לָך בֶּגֶד מֵאֵשׁ,
אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיך נִשְׂרְפָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יָאזוֹן בִּבְגָדֶיהָ?
זֹאת מֵדֵיאָה, הִיא אָמְרָה, הַכֹּל עָשְׂתָה לָהּ מֵדֵיאָה.
אַתְּ צְרִיכָה לִהְיוֹת זְהִירָה, הִיא אָמְרָה.
תָּפְרוּ לָך בֶּגֶד מַזְהִיר כְּמוֹ רֶמֶץ,
בּוֹעֵר כְּמוֹ גֶּחָלִים.

אַתְּ תִלְבְּשִׁי אוֹתוֹ? הִיא אָמְרָה, אַל תִלְבְּשִׁי אוֹתוֹ.
זֶה לֹא הָרוּחַ שׁוֹרֵק, זֶה הָרַעַל מְפַעְפֵּעַ.
אֲפִילוּ אֵינֵך נְסִיכָה, מַה תַּעֲשִׂי לְמֵדֵיאָה?
אַתְּ צְרִיכָה לְהַבְחִין בְּקוֹלוֹת, הִיא אָמְרָה,
זֶה לֹא הָרוּחַ שׂוֹרֵק.

אַתְּ זוֹכֶרֶת, אָמַרְתִּי לָהּ, אֶת הַזְּמָן שֶהׇיִיתִי בַּת שֵׁשׁ?
חָפְפוּ אֶת רֹאשִׁי בְּשַׁמְפּוֹ וְכָך יָצָאתִי לָרְחוֹב.
רֵיחַ הַחֲפִיפָה נִמְשָׁך אַחֲרַי כְּעָנָן.

אַחַר כָּך הָיִיתִי חוֹלָה מִן הָרוּחַ וּמִן הַגֶּשֶׁם.
עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי לִקְרוֹא אָז טְרָגֶדִיוֹת יְוָנִיּוֹת,
אֲבָל רֵיחַ הַבֹּשֶׂם נִדָּף וְהָיִיתִי חוֹלָה מְאֹד.
הַיּוֹם אֲנִי מְבִינָה שֶׁזֶּה בֹּשֶׂם בִּלְתִּי טִבְעִי.

מַה יִהְיֶה אִתָּך, הִיא אָמְרָה, תָּפְרוּ לָך בֶּגֶד בּוֹעֵר.
תָּפְרוּ לִי בֶּגֶד בּוֹעֵר, אָמַרְתִּי, אֲנִי יוֹדַעַת.
אָז מַה אַתְּ עוֹמֶדֶת, אָמְרָה, אֶת צְרִיכָה לְהִזָּהֵר,
הַאִם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מַה זֶה בֶּגֶד בּוֹעֵר?

אֲנִי יוֹדַעַת, אָמַרְתִּי, אֲבָל לֹא לְהִזָּהֵר.
רֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַהוּא מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי.
אָמַרְתִּי לָהּ: אַף אֶחָד לֹא חַיָּב לְהַסְכִּים אִתִּי.
אֵינֶנִּי נוֹתֶנֶת אֵמוּן בִּטְרׇגֶדִיו֯ת יְוָנִיּוֹת.

אֲבָל הַבֶּגֶד, אָמְרָה, הַבֶּגֶד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ.
מַה אַתְּ אוֹמֶרֶת, צָעַקְתִּי, מַה אַתְּ אוֹמֶרֶת?
אֵין עָלַי בֶּגֶד בִּכְלָל, הָרֵי זֹאת אֲנִי הַבּוֹעֶרֶת.
Close

הבגד

אַתְּ יוֹדַעַת, הִיא אָמְרָה, תָּפְרוּ לָך בֶּגֶד מֵאֵשׁ,
אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיך נִשְׂרְפָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יָאזוֹן בִּבְגָדֶיהָ?
זֹאת מֵדֵיאָה, הִיא אָמְרָה, הַכֹּל עָשְׂתָה לָהּ מֵדֵיאָה.
אַתְּ צְרִיכָה לִהְיוֹת זְהִירָה, הִיא אָמְרָה.
תָּפְרוּ לָך בֶּגֶד מַזְהִיר כְּמוֹ רֶמֶץ,
בּוֹעֵר כְּמוֹ גֶּחָלִים.

אַתְּ תִלְבְּשִׁי אוֹתוֹ? הִיא אָמְרָה, אַל תִלְבְּשִׁי אוֹתוֹ.
זֶה לֹא הָרוּחַ שׁוֹרֵק, זֶה הָרַעַל מְפַעְפֵּעַ.
אֲפִילוּ אֵינֵך נְסִיכָה, מַה תַּעֲשִׂי לְמֵדֵיאָה?
אַתְּ צְרִיכָה לְהַבְחִין בְּקוֹלוֹת, הִיא אָמְרָה,
זֶה לֹא הָרוּחַ שׂוֹרֵק.

אַתְּ זוֹכֶרֶת, אָמַרְתִּי לָהּ, אֶת הַזְּמָן שֶהׇיִיתִי בַּת שֵׁשׁ?
חָפְפוּ אֶת רֹאשִׁי בְּשַׁמְפּוֹ וְכָך יָצָאתִי לָרְחוֹב.
רֵיחַ הַחֲפִיפָה נִמְשָׁך אַחֲרַי כְּעָנָן.

אַחַר כָּך הָיִיתִי חוֹלָה מִן הָרוּחַ וּמִן הַגֶּשֶׁם.
עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי לִקְרוֹא אָז טְרָגֶדִיוֹת יְוָנִיּוֹת,
אֲבָל רֵיחַ הַבֹּשֶׂם נִדָּף וְהָיִיתִי חוֹלָה מְאֹד.
הַיּוֹם אֲנִי מְבִינָה שֶׁזֶּה בֹּשֶׂם בִּלְתִּי טִבְעִי.

מַה יִהְיֶה אִתָּך, הִיא אָמְרָה, תָּפְרוּ לָך בֶּגֶד בּוֹעֵר.
תָּפְרוּ לִי בֶּגֶד בּוֹעֵר, אָמַרְתִּי, אֲנִי יוֹדַעַת.
אָז מַה אַתְּ עוֹמֶדֶת, אָמְרָה, אֶת צְרִיכָה לְהִזָּהֵר,
הַאִם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מַה זֶה בֶּגֶד בּוֹעֵר?

אֲנִי יוֹדַעַת, אָמַרְתִּי, אֲבָל לֹא לְהִזָּהֵר.
רֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַהוּא מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי.
אָמַרְתִּי לָהּ: אַף אֶחָד לֹא חַיָּב לְהַסְכִּים אִתִּי.
אֵינֶנִּי נוֹתֶנֶת אֵמוּן בִּטְרׇגֶדִיו֯ת יְוָנִיּוֹת.

אֲבָל הַבֶּגֶד, אָמְרָה, הַבֶּגֶד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ.
מַה אַתְּ אוֹמֶרֶת, צָעַקְתִּי, מַה אַתְּ אוֹמֶרֶת?
אֵין עָלַי בֶּגֶד בִּכְלָל, הָרֵי זֹאת אֲנִי הַבּוֹעֶרֶת.

הבגד

Sponsors
Gemeente Rotterdam
Nederlands Letterenfonds
Stichting Van Beuningen Peterich-fonds
Ludo Pieters Gastschrijver Fonds
Hendrik Muller fonds
Lira fonds
J.E. Jurriaanse
Literature Translation Institute of Korea
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère