The Cat’s Dream

In the cat’s dream, the gnawed fishbone regrew flesh and scales and its gills gaped as they swelled with life. The creature pricked up its fins and quickly swam upriver. By the time it reached the foot of the hill, the fish was tired and bloated, and it drifted languidly to the bank. There on the pebbles, the sunrays beat down and penetrated the shut eyelids. The cat’s whiskers twitched in his sleep under the unbearably harsh light. Little by little, the fish rotted away.

The Hatter

I went to the hatter and handed him my ripped fedora. Wait, he said. He swiftly placed the hat on a stand and patched it. He then put it on his head, and the brim shaded his face so that I could not see it. He asked: As good as new, don’t you agree? I replied: Certainly! It was then that he switched on his table lamp, and in its light I discovered that he was not the hatter at all.

Driving Eastward

We drove eastward in a jeep with four punctured tires and a dry fuel tank. We harrowed clods of earth as we advanced, and a tawny cloud of dust pursued us madly. With great difficulty, the jeep clambered up hills and descended into craters. Eventually, we became stuck in the Jordan River’s mud and our vehicle began to sink with us inside. Shmil cried out in a broken voice: All is lost! Zruya, who can always find the upside of any situation, said calmly: It’s a miracle we made it this far.

The Bureau of Cartography

A traveler arrived at the Bureau of Cartography and asked that they update their maps, as he had discovered a new sea. One of the senior cartographers made a sour face, another rolled his eyes and wrinkled his nose so that he seemed about to sneeze, then smiled contemptuously with the right side of his mouth. A frowning secretary said: Nonsense – all the seas have already been discovered. Said the traveler: My proof is that I have bathed in its water! They replied: If that is the case, why are you not wet? Why do the waters of this sea not drip from your hair? Surprised, he scoffed slightly: The sea is very far away, and it is obvious that I would have dried out on my long journey here. They answered: Dear sir, you surely do not expect us to take the word of every guttersnipe who turns up here bringing news of an undiscovered mound with not a rock in his hands? Or of an unknown forest, offering not a single leaf? The wanderer hurried out to a spigot in one of the yards, poured a bucket of water on his head, and returned to the Bureau.

The Reined Horse

The horse blinked and shook his head, but could not rid himself of the flies that pestered his eyes as they tried to sip his tears. He was accustomed by now to the anguish imposed by the bits at the corners of his mouth and barely noticed it, but the lacrimation it seemed to produce persisted, and the horse did not know how to stop. At night the harness and reins were removed, and the flies fled the darkness and cold. Suddenly, the horse did not know whether or not he was crying.

Travel Diary

We roamed around a foreign city, seeking out its famously glorious sites. A businesswoman from a neighboring country refused to show us her map since the places she loved were sickeningly overrun with tourists as it was. We asked a freckled native for directions, but we could not say the name of the site we were seeking because the sites were too numerous and their names too difficult to pronounce. The native gestured with his hands to show us the way to an ancient arch, through which at one time the entire army of a lauded conqueror had passed. He then removed his tie and bequeathed it to us, claiming we had to appear more respectable. Not one of us knew how to tie a tie, and so Zruya wrapped it around her neck like a scarf. When we found the ancient arch, Shmil and Zruya became mischievous. He carried her on his shoulders and she removed the keystone from its place. The arch collapsed and buried Zruya underneath. The townspeople’s ire was aroused and at first they refused to rescue our friend. Being a talented fabulist, however, I was able to convince them that the destruction of the arch was an expression of our protest against war and occupation. Zruya is well, but the tie was lost among the stones.

חלום החתול

בחלום החתול, אידרת הדג האכול קרמה מחדש בשר וקשקש וזימי הדג נפערו בנפוח בהם רוח חיים. זקף היצור סנפיר ושחה במהרה במעלה הנחל. עד הגיעו למרגלות ההר, היה הדג שמן ועייף ונסחף בעצלות אל הגדה. שם, על אבנים חלוקות, קפחה השמש וקרניה חדרו את העפעף הסגור. שפמפמי החתול התעוו בשנתו כי האור היה עז מנשוא. אט אט, ניתן הדג בריקבון.



הכובען

הלכתי אצל הכובען ומסרתי לו מגבעתי הקרועה. המתן, אמר. בזריזות, הניח את המגבעת על כַן והטליאה. אחר, חבשהּ לראשו, והתיתורת שלה הצלה על פניו כך שנסתרו ממני. שאל: כמו חדשה, אינך חושב? עניתי: בהחלט! או-אז הדליק מנורה שניצבה על השולחן תחתיו, ולאורה התגלה לי כי לא היה זה הכובען כלל.


הנסיעה קדמה

נסענו קֶדמה בג'יפ שכל גלגליו תקורים ומיכל דלקו יבש. תחחנו רגבים בדרכנו וענן אבק מכורכם רדף אחרינו כמשוגע. בקושי רב טיפס הג'יפ תלים, ירד מכתשים. לבסוף נתקענו ביוֵן הירדן והחל רכבנו שוקע ואנחנו בתוכו. שמיל הזדעק בקול רצוץ: שוד ושבר! צרויה, שתמיד יודעת למצוא את הטוב בכל סיטואציה, אמרה ברוגע: זה נס שהצלחנו להגיע עד פה.



לשכת המיפוי

נוסע הופיע בלשכת המיפוי וביקש שיעודכנו המפות, מאחר וגילה ים חדש. אחד הקרטוגרפים הבכירים החמיץ פניו, שני גילגל עיניו ועיקם אפו כך שנדמה היה כאילו עמד להתעטש, ואז חייך בבוז בימין פיו. פקידה מתולמת-מצח אמרה: שטויות, הרי כל הימים התגלו כבר. אמר הנוסע: לראיה, טבול טבלתי בו! השיבו לו: אם ככה, למה אינך רטוב? מדוע לא נוטפים משיערך מֵימי אותו הים? גיחך מעט תוך פליאה: הים נמצא הרחק הרחק מכאן, ובדרכי הארוכה הלום, מובן שאתייבש כליל. ענו: אדון נכבד, ודאי אינך מצפה מאיתנו לקבל את מילתם של כל האחרי-פרחי שבאים לכאן, בפיהם בשורה על תל בלתי-מוכר, ואף לא סלע בידם; או על חורש נעלם, ואין עלים באמתחתם. סר ההלך אל הברז באחת החצרות, שפך דלי מים על ראשו, וחזר אל הלשכה.




הסוס המרוסן

הסוס היה מעפעף ומנער ראשו, אבל לא הצליח לגרש את הזבובים שנטפלו לעיניו בנסותם ללגום מדמעותיו. אל דאבון הרסן בקרנות פיו כבר התרגל ולא חש בו, אולם הדמע אשר כמדומה נגרם מכך המשיך תדיר ולא ידע הסוס איך לעוצרו. בלילה הוסרו הריתמה והרסן, ואילו הזבובים הסתלקו מפני החשיכה והקור. פתאום, לא ידע הסוס אם דומע הוא אם לאו.




יומן מסע

שוטטנו בעיר זרה ותרנו אחר אתריה המפורסמים ברהבם. אשת עסקים מארץ שכנה סירבה להראות לנו את מפתה מפאת היות מקומותיה האהובים מתויירים לזרא אפילו בלעדינו. פנינו לשאול הוראות מיליד מנומש, אולם לא ידענו לנקוב בשם אתר מבוקשנו מאחר שהיו האתרים מרובים מדי ושמותיהם קשים מדי להגיה. היליד חיווה לנו במחוות ידיו את הדרך אל קשת קדמונית, אשר בשעתה עבר בעדה כל צבאו של כובש דגול. לאחר מכן התיר עניבתו ונידבהּ לנו בטענה שעלינו להיראות מכובדים יותר. לא היה בנו אחד שידע לענוד עניבה, ולכן כרכה אותה צרויה לצווארה כצעיף. כשמצאנו את הקשת הקדומה, נכנסה בשמיל ובצרויה רוח קונדס. הוא הרימהּ על כתפיו והיא שלפה את אבן הראשה ממקומה. הקשת התמוטטה וקברה את צרויה תחתיה. ניחר אפם של אנשי העיר ומיאנו בתחילה לחלץ את חברתנו, אולם בהיותי גוזמאי כשרוני עלה בידי לשכנעם כי חורבן הקשת ביטא את מחאתנו כנגד מלחמות וכיבושים. לצרויה שלום, אבל העניבה אבדה באבנים.