Poem
Orit Gidali
SOON IT WILL BE DARK
Soon it will be dark.The bicycles will carry the children up to the gate.
Their rapid arrival will burst into house like boiling water.
Miles from here you will set a pot on the burner,
you will listen to the bubbling as if were a sign of life.
The children will ask me to listen to how far they have been in their ride:
to the municipal road, even further,
to the intersection that keeps branching and branching and until the gas station and further,
to old age, until the straight road, the side street, the surprising one.
Excited, they will speak.
They have never gone so far.
Their shoes will testify with their dust.
At that same hour, you will be leaning on the balcony.
In the deserted path to your house the wind will blow.
A whistle will pass through the gap that divides
the branch from the leaf
and the leaf from the fruit.
A faint whistle,
almost a silence.
The voice of every thing,
and the voice of the distance between them,
which holds everything in its place.
© Translation: 2014, Marcela Sulak
עוד מעט יחשיך
עוד מעט יחשיך
עוד מעט יחשיך.
האופניים ישאו את הילדים עד השער.
בואם המהיר יכנס לתוך הבית כמו מים רותחים.
קילומטרים מכאן תשפות את הסיר על האש,
תאזין לבעבוע כמו לאות חיים.
הילדים יבקשו שאקשיב עד כמה הרחיקו ברכיבתם.
עד לכביש העירוני והלאה משם
אל המחלפים המסתעפים ומסתעפים ועד לתחנת הדלק ואחריה
עד הזקנה, עד הכביש הישר, הצדדי, המפתיע.
הם ידברו נרגשים. מעולם לא הגיעו רחוק כל כך.
נעליהם יעידו עליהם באבק.
שנים רבות יצטברו בבת אחת על משטח העור המתוח.
באותה שעה תשען אתה על המרפסת.
בשביל הריק המוביל אל ביתך תנשוב רוח.
שריקה תעבור ברווח המפריד
בין הענף לעלה
ובין העלה לפרי.
וקול המרחק ביניהם
המחזיק כל דבר במקומו.
האופניים ישאו את הילדים עד השער.
בואם המהיר יכנס לתוך הבית כמו מים רותחים.
קילומטרים מכאן תשפות את הסיר על האש,
תאזין לבעבוע כמו לאות חיים.
הילדים יבקשו שאקשיב עד כמה הרחיקו ברכיבתם.
עד לכביש העירוני והלאה משם
אל המחלפים המסתעפים ומסתעפים ועד לתחנת הדלק ואחריה
עד הזקנה, עד הכביש הישר, הצדדי, המפתיע.
הם ידברו נרגשים. מעולם לא הגיעו רחוק כל כך.
נעליהם יעידו עליהם באבק.
שנים רבות יצטברו בבת אחת על משטח העור המתוח.
באותה שעה תשען אתה על המרפסת.
בשביל הריק המוביל אל ביתך תנשוב רוח.
שריקה תעבור ברווח המפריד
בין הענף לעלה
ובין העלה לפרי.
שריקה דקה,
כמעט שתיקה.
קול הדברים,וקול המרחק ביניהם
המחזיק כל דבר במקומו.
© 2009, Orit Gidali
From: Smeekhoot (Closing in)
Publisher: Hakibbutz Hameuchad, Tel Aviv
From: Smeekhoot (Closing in)
Publisher: Hakibbutz Hameuchad, Tel Aviv
Poems
Poems of Orit Gidali
Close
SOON IT WILL BE DARK
Soon it will be dark.The bicycles will carry the children up to the gate.
Their rapid arrival will burst into house like boiling water.
Miles from here you will set a pot on the burner,
you will listen to the bubbling as if were a sign of life.
The children will ask me to listen to how far they have been in their ride:
to the municipal road, even further,
to the intersection that keeps branching and branching and until the gas station and further,
to old age, until the straight road, the side street, the surprising one.
Excited, they will speak.
They have never gone so far.
Their shoes will testify with their dust.
At that same hour, you will be leaning on the balcony.
In the deserted path to your house the wind will blow.
A whistle will pass through the gap that divides
the branch from the leaf
and the leaf from the fruit.
A faint whistle,
almost a silence.
The voice of every thing,
and the voice of the distance between them,
which holds everything in its place.
© 2014, Marcela Sulak
From: Smeekhoot (Closing in)
From: Smeekhoot (Closing in)
SOON IT WILL BE DARK
Soon it will be dark.The bicycles will carry the children up to the gate.
Their rapid arrival will burst into house like boiling water.
Miles from here you will set a pot on the burner,
you will listen to the bubbling as if were a sign of life.
The children will ask me to listen to how far they have been in their ride:
to the municipal road, even further,
to the intersection that keeps branching and branching and until the gas station and further,
to old age, until the straight road, the side street, the surprising one.
Excited, they will speak.
They have never gone so far.
Their shoes will testify with their dust.
At that same hour, you will be leaning on the balcony.
In the deserted path to your house the wind will blow.
A whistle will pass through the gap that divides
the branch from the leaf
and the leaf from the fruit.
A faint whistle,
almost a silence.
The voice of every thing,
and the voice of the distance between them,
which holds everything in its place.
© 2014, Marcela Sulak
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère